במה אני מתאמנ.ת? איך לחיות את החיים בערות?

בכל יום אנחנו מתאמנים במשהו, למען האמת בכל רגע אנחנו מתאמנים במה שאנחנו עושים.

הגדרה נפלאה לאימון היא חזרה על פעולה באופן טכני עד שהיא הופכת לטבע, כך שכל פעולה שאנחנו עושים היא גם אימון באותה הפעולה, בין אם במכוון ובין אם לא.

לפעמים אנו מתאמנים באופן מכוון: תפילה, מדיטציה, תרגול יוגה, התנגדות לפיתויים מזיקים.

לרוב אנחנו מתאמנים ללא כוונה: גוללים בטלפון ללא תשומת לב, זוללים אוכל מעבר לצורך שלנו, מתלוננים, מלכים את עצמו, אלו דברים שאימנו את עצמנו לעשות באופן לא מודע וחלקם הפכו להיות טבע עבורנו.

אני לא מציין את הדברים האלו כדי שנלקה את עצמינו או כדי לגרום לנו להרגיש רע או בושה (שים לב: אם זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא שורות אלו, זה סך הכל אומר שאימנת את עצמך באופן לא מודע בדרך התגובה הזו)

אני מציין את זה כי זה מציע לנו הזדמנות, זה מציע לנו את ההזדמנות שנקראת צמיחה. דרך ההבנה הזו אנחנו יכולים לשנות את הדרך בה אנו עושים דברים, אנחנו יכולים לבחור להכניס מודעות לכל פעולה ביומנו, ע״י המודעות הזו להיות האנשים שאנחנו ולא רק סק ההרגלים שאנו סוחבים מהעבר.

זו קריאה לחיות בעירנות גבוהה, להיות נוכח בכל רגע בחיים שלנו, רבים מאיתנו מתאמנים במדיטציה לדוגמה, כאן ההזמנה היא להביא את המודעות המוגברת שאנו מתאמנים עליה לתוך הפעולות שלנו, סטיבן פולדר קורא לזה ערות בחיי היום יום, העירות הזו קוראת לבצע כל פעולה גם עם היא בוצעה אלף פעמים נוספות, כאילו זאת הפעם הראשונה שאנחנו מבצעים אותה, או יותר נכון בסקרנות שבאה לגלות את החדש בישן.

דוגמה נפלא לכך אני פוגש בסדנאות שאני מעביר, את חלקן העברתי יותר מ100 פעמים, לפעמים אני מגיע ויורה את המילים באוטומט, שופך את ה״האגנדה״ שלי. אני פוגש לרוב פנים חתומות והיתנגדות של הקבוצה, אני יכל ליפול לתוך הדפוסים שלי לקחת את זה אישית ו/ או להאשים את הקבוצה (זה קורה לפעמים) אך כשאני עירני אני מבין, אני משתעמם ממה שאני מעביר והכיתה משקפת לי את זה, אני לוקח הפסקה ומביא את הסקרנות הטבעית, שואל שאלות ופתאום אותם המילים נצבעות ברוח חדשה.

הנה כמה דוגמאות לאיך אנחנו יכולים להרחיב את המודעות בחיי היום יום:

• נאמר ואני מתעורר ומיד גולל בסמארטפון (גולש ברשתות החברתיות, בודק עידכונים מה קרה בלילה) - אולי ארצה לנהל יומן חלומות בו אעקוב אחרי השפה של התת מודע, אתחיל את היום בתרגול מדיטציה או תנועה שמעוררת את הגוף.

• אני לוקח במהלך היום הפסקות וצופה בוידיאים - אולי ארצה לצאת לסיבוב הליכה, לשתות מים ולנשום (מומלץ לקרוא בנושא הזה על טכניקת פומדורו) להחזיק בטלפון ספרים שמעניינים אותי ולקרוא אותם, או לצלצל לאדם שחשוב לי להיות איתו בקשר.

• אם במהלך היום אני קופץ בין המטלות שלי ולא מסיים שום דבר - אולי ארצה לאמן את הפוקוס שלי ואת היכולת שלי להיות שמח שמה שאני עושה

• אם אני זורק את בגדי על הריצפה שאני חוזר הביתה אוא יוצא מהמקלחת - אולי ארצה ליצור לי מנגנונים שמאפשרים סדר כמו מקום קבועל בגדים שארצה ללילבוש שוב ואניח את הבגדים מיד במקום (כביסה, ארון, או מקום ביניים ללבישה חוזרת)

• אם אני שם לב שנערמות לי תמיד ערמות מסמכים - אולי ארצה להיתאמן בסדר ואירגון ע״י קיטלוג המיסמכים שלי לתקיות במחשב או בקלסר והכנסת כל מסמך שהגיע ישר למקום.

• אם אני עובר את הפעולות ביום שלי עם הגישה של בוא נגמור עם זה כבר - אולי אני רוצה להפנות יותר תשומת לב לעשיה שלי ולמצוא מה מעניין אותי ואיך אני יכל להכניס לזה משחקיות.

• אם אני מתייחס לכל אדם שמגיע לשולחן שלי בעבודה כהפרעה שאני רוצה שתיעלם - אולי ארצה להיתאמן בלהאיר להם פנים ולהיות בגישה אוהבת.

• אם אני נוטה להיעלב ולהיפגע - אולי ארצה להיתאמן בלא לקחת את הדברים באופן אישי ולהיות מבוגר מיטיב עבור עצמי, או לקחת את עצמי פחות ברצינות

• אם אני ניגש למקרר וטורף ללא תשומת לב כל פעם שאני בסטרס - אולי ארצהלהפנות חמלה לעצמי שאני לחוץ ולהכניס מודעות לשלב האכילה ולאכול עם קשב לנשימה, אולי ארצה לסדר לעצמי צלחת ולהניח את הכפית בין ביס לביס.

• אם אני שיפוטי - אולי ארצה להיתאמן בלהפוך את סימני הקריאה לסימני שאלה ולהיות מסוקרן מאנשים ומהסביבה.

• אם אני נוטה להיתיחס לאימונים שלי כמשימה שאני חייב לעשות - אולי ארצה להיתיחס אליהם כאמצעי לקחת אחריות על החיים שלי ולטפל במקדש שהוא הגוף שלי, כך שאוכל להיות משכן לשכינה (קצת עפתח פה אבל דעו שלהיתאמן בהיותנו משכן לשכינה זה תרגול עמוק ומדהים לחיים)

• אם אני מתלונן כל העת על העולם והסביבה - אולי ארצה להזמין הוקרת תודה וחמלה לנס הזה שנקראה חיים ואיך שהו מתבטא מכל עבר.

כמו שאתם יכולים לראות אלו שינויים קטנים אך הם מזמינים אותנו לשינוי גישה, זה לא שינוי רק מה שאנחנו עושים דברים, זה מביא שינוי באיך אנחנו ניגשים לדברים ובכך מזמן עבורנו הוויה מיטיבה שתאפשר לחיים לזרום דרכנו בנעימות שאין לה קץ, זו היזדמנות לשינוי מהותי במי שאנחנו.

חיים כאלו מאפשרים לנו להיות קשובים וערים בחיים שלנו, זהו לא שינוי שקורה ביום אחד, אך אם אנחנו רוצים לחיות את חיים שלנו, תמיד טוב להתחיל בלכוון כוונה ולבחור מה אנחנו רוצים להתאמן בו, זה מה שהופך את החיים לגן משחקים, פתאום אפשר לעשות שינוי וכמו כל דבר חדש שאנו רוצים להטמיע, זה דורש אימון.